חוסר המעש שבעבודה

אנשים מבזבזים את חייהם במשרד עסוקים במשהו שהוא כאילו עשייה משמעותית אבל הוא בעצם בזבוז חיים

עד כדי כך שאפילו כל שהיו עושים היה מה שעשו כשהיו בתיכון זה היה הרבה יותר משמעותי מאשר הדבר שהם קוראים לו עבודה.

עבודה, זהו מושג חסר תוכן שיצקו לתוכו תוכן כאילו הוא הדבר החשוב.

אבל למעשה, בפרספקטיבה של שנים, תוכל להסתכל אחורה לשנים של עבודה ובעצם להבין שרובה הייתה מונוטונית ורפטטיבית עד כדי כך שאתה מסוגל שנים שלמות לסכם במשפטי עשייה ספורים בלבד.

גיל עשרים עד שלשים

אסור לומר זאת, אבל סביבות גיל +20 עד +30 הוא החיים הכי חיים. הבעיה היא שאתה לא יודע את זה ואתה לא יודע מה לעשות איתם.

אם לא נהיה פוליטיקלי קורקט, אין הרבה סיבות לחיים אחרי גיל 40 להשתפר מבחינות רבות ואם מסתכלים סה"כ עשר שנים קדימה מכך, האמת היא שהעתיד לא אופטימי מבחינה פיזית, בריאותית, קרייריסטית, רומנטית וכדומה. בשלב מסויים, החיים מתחילים להחסיר ממך אפשרויות וזה בכלל לא נחמד. נכון שיש מבוגרים יותר שיאמרו שהחיים שלהם רק הולכים ומשתפרים, השאלה היא האם הם משתפרים בגלל שהיו על הפנים או שהיו טובים והולכים ונעשים טובים יותר. אבל גם רוב מכריע של אלו שאומרים שהחיים משתפרים מגיל מבוגר, אומרים שהלוואי שהיו צעירים יותר. בכך הם מתכוונים ראשונה שהיה כיף אם היו צעירים ויפים כפי שהיו פעם ושנית, היה הכי טוב אם היה להם אז את הידע שיש להם היום. דהיינו אתה צעיר ובריא במקרה הטוב ואין לך מושג מה לעשות או שאתה חושב שיש לך מושג אבל עוד הרבה שנים תבין שטעית.

אז מה לעשות?